שלום לכולם, לאחר מספר חודשי היעדרות , אני שוב כאן
והנה מספר לא קטן של חידושי עיצוב מהתקופה האחרונה,
תיהנו....

http://www.thecoolhunter.net/design


אמיר

קריקטורת השבוע...

בחסות האתר -"רשת המתכננים" - של טובי אלפנדרי.

הקריקטורה הזו בהחלט מתאימה לדעתי בנוגע ל"כולסטרול" של העיר, המכונית שזוללת כל שטח ציבורי עבור חניות,תחבורה וכו..

אמיר

"פרפורמליזם"

היי, למרות השם המפוצץ וה"פלצנות" לכאורה של תכני התערוכה , ביקרתי השבוע בביתן הלנה רובינשטיין ולהלן הרשמים:
1. אכן זו תערוכה מושקעת מאד ואינטליגנטית. הפנייה אינה לקהל הרחב אלא לאנשי המקצוע ולסטודנטים , ההחלטה לאפשר כניסה חינם למרות ההשקעה הינה החלטה מצוינת .
2. תכני התערוכה הינם לא קלים לעיכול ראשוני , גם לא לאנשי מקצוע צעירים המכירים את יכולות העידן הטכנולוגי , קל וחומר לא למבוגרים ביננו.
3. המוצגים בתערוכה , חלקם מוכרים (פרנק .או.גרי, פיטר אייזנמן שהיו "שייכים" לזרם הדה קונסטרוקטוביסטי של סוף המאה הקודמת ) וחלקם מוכרים פחות , ראו את הרשומה הקודמת שלי ואת המשרדים שבקישורים ולכן קשה להתייחס לאחידות התכנים שהוצגו.
4. חלק מן העבודות הינן מחקריות ולא "מגיעות" אל הצופה , היה כדאי בעבודות אלו להרחיב מעט את היריעה המחקרית לשם הבנת המוצג.
מעבר להערות אלו מדובר בתערוכה מאלפת ומעניינת , מאתגרת והלוואי והיו לנו יותר תערוכות כאלו בשנה, מושקעות ומאתגרות אשר יכולות לתרום לעתיד האדריכלות בארץ.

תערוכת "פרפורמליזם" - ביתן הלנה רובינשטיין

שלום לכולם, בחרתי לפתוח את השבוע בהמלצה שלי לתערוכה בביתן הלנה רובינשטיין - התערוכה נקראת "פרפורמליזם" , מעין חיבור בין "פרפורמנס" - מונח הטומן בחובו את המלים הופעה, התנהגות או ביצוע, וצורה. את התערוכה אוצרים האדריכלים ד"ר ערן נוימן וד"ר יאשה גרובמן .
אני מתכוון ללכת לבקר השבוע בתערוכה ואני ממליץ לכולם .
בינתיים אני מצרף קישורים לאתרים של 2 משרדים שיציגו בתערוכה, תהנו...
http://www.archilab.org/public/2000/catalog/kolata/kolataen.htm#

http://www.archi-tectonics.com/

סטודיו תומס הת'רוויק

סטודיו תומס הת'רוויק מאנגליה , סטודיו העוסק בארכיטקטורה, עיצוב,פיסול וכו.. מקבל ציון לשבח על פרויקט בית הקפה בליטל המפטון -אנגליה, נאמר על ידי השופטים: "התייחסות הסטודיו לחוץ ולפנים כמכלול".

מלבד התמונות האלו - צירפתי את הקישור לאתר המרשים והמאלף של הסטודיו..

תיהנו..

http://www.heatherwick.com/

קריקטורת השבוע...

שלום לכולם,
נתקלתי בתמונה הזו באתר של טובי אלפנדרי (המתכננים) ולא יכולתי שלא לחלוק עמכם ...
אמיר

הילדים לא מתאימים לנברשת

נזכרתי בכתבה הזאת שפורסמה ב"גלריה" "הארץ" לא מזמן , כתבה מעניינת על תובנות קטנות בנושא עיצוב והורות.

הילדים לא מתאימים לנברשת
מאת ג'ולי סלפו ניו יורק טיימס
* בני זוג משפצים את ביתם לתפארת, ואז מביאים לעולם ילדים שמקפידים לפזר צעצועים על ספת המעצבים ולחבוט את הראש בפינות של שולחן הזכוכית. בעיה
איור: מורן ברק

כשג'קלין בראון ובעלה גאווין פרידמן היו בתחילת שנות ה-30 לחייהם, הם התגוררו בבית משותף בסנטה מוניקה שבקליפורניה, בדירה שהיו בה ספת עור שחורה מאיקאה שפרידמן קנה כשהיה סטודנט למשפטים, כמה רהיטים צנועים שנקנו ברשת "Pier 1 Imports" ועוד כמה רהיטים שנראו כמיועדים למסירה. כעבור כמה שנים, אחרי שהתבססו כלכלית - שני בני הזוג עובדים כעורכי דין בחברות גדולות - הם קנו בית בשביוט הילס, שכונה אמידה במערב לוס אנג'לס, והחלו לעצב אותו. בשני שיפוצים שונים, שכל אחד מהם עלה יותר מ-100 אלף דולר, הוסיפו השניים לביתם אח דו-כיוונית שנועדה לחצוץ בין הסלון לפינת האוכל, מרתף יינות ומטבח עץ וגרניט נוצץ. הם קנו כיסאות עץ מעוצבים, מנורות תלויות מזכוכית מורנו ויחידת קולנוע ביתי מעץ אגוז בהזמנה מיוחדת. אולם בדיוק בשנה שבני הזוג עיצבו את ביתם - היא היתה בת 38, הוא בן 37 - נולד בנם הראשון, הריסון. פתאום נאלצו השניים להתמודד עם שאלה שלא עלתה בדעתם קודם לכן: בהתחשב בצעצועים שנוטים להשתלט על כל שטח הבית, בהרגליהם הלא מתורבתים של פעוטות ובסכנות שטמונות ברהיטים המודרניים חדי הפינות, האם הם יכולים להמשיך לחיות את חלום הבית המעוצב שלהם? זוהי שאלה שרבים נאלצים להתמודד עמה. כפי שמציינת אליזבת גרגורי, מנהלת התוכנית ללימודי נשים באוניברסיטת יוסטון ומחברת הספר "Ready: Why Women are Embracing the New Later Motherhood", "להיות הורה בגיל מבוגר יחסית נהפך לעניין שגרתי". בספרה כותבת גרגורי כי בשנת 2005 מספר הנשים שילדו את תינוקן הראשון בין הגילאים 35-39 היה גדול פי 10 מהמספר ב-1975. בו-בזמן, בני 35-44 מוכנים להשקיע בריהוט את סכומי הכסף הגדולים ביותר ביחס לכל קבוצת גיל אחרת. וכשההשקעה היא בפריטי ריהוט שאינם עריסות אלא תואמים יותר את הפנטסיה של בית מעוצב בסגנון יאפי, המעבר עשוי להיות לא קל. יוגורט על וילונות המשי "המעבר מלהיות זוג ללהיות זוג הורים הוא שינוי מוחלט", אומרת רובין גורמן ניומן, שהקימה לפני ארבע שנים בניו יורק קבוצת תמיכה ושמה "אמהות - טוב מאוחר ממוקדם", אחרי שהיתה לאם בגיל 42. "כשנהפכים להורים, הבית הוא כבר לא רק שלכם", היא מוסיפה. "אני חושבת שאת מתאבלת על חייך הקודמים, לפחות לזמן מה. לעולם לא יהיה לך שוב מה שהיה לך". ובכל זאת, יש כאלה שמנסים. בראון ופרידמן, ששמחו מאוד להיות הורים לילד, היו גם נחושים בדעתם לא לתת להריסון "להשתלט על הבית", כדברי בראון. הם בחרו בארונות עץ אדר מצופים בלכה למטבח, אף שבתוך זמן קצר נאלצו להזמין איש מקצוע שקדח 300 חורים בארונות היקרים כדי להתקין בהם מנעולים מיוחדים ולהופכם בטוחים לתינוק (בראון עדיין מתכווצת כשהיא נזכרת בכך). הם תלו וילונות משי יקרים בחדרו של הריסון, בידיעה שהוא עלול להכתימם; ואמנם, עד מהרה הוא שפך עליהם יוגורט. והם המשיכו להחזיק את כיסאות העץ המעוצבים, אף שהם חלקלקים מאוד והריסון מתקשה לשבת עליהם. הורים אחרים, כמו דברה צ'רני, בת 49, והארטלי ברנשטיין, בן 56, קיבלו את הדין יותר בקלות. התאומים שלהם, בן ובת ששמותיהם קול וברוק, נולדו ב-2003. כשהחלו לנוע ברחבי הבית, הבינו בני הזוג כי עליהם ליצור אזור משחקים נפרד בשבילם בדירתם בפארק אווניו בניו יורק. הם בחרו בחדר האוכל. "ההתבוננות בחדר כפי שנראה קודם לכן היתה כמו להאזין לבאך או למוצרט", אומרת צ'רני. "עכשיו זה כמו להאזין לבארני הדינוזאור". היא חשה זאת היטב כשהיא וברנשטיין הכניסו למחסן את שולחן האוכל מהמאה ה-18 העשוי מהגוני ואת סט הכיסאות התואם. "כשקניתי את השולחן דימיינתי לי ארוחות ערב מפוארות עם כלי חרסינה משובחים", היא אומרת. "ברגע שיש לך ילדים ואת מוותרת על הדברים הללו, את אומרת לעצמך 'על מי ניסיתי לעבוד?' אמרתי לעצמי שהחדר הזה ייראה שוב טוב בעתיד - בעוד 18 שנה". קרוסלה במקום כיסא עור גם עניין הבטיחות יכול לכפות בחירות מרגיזות על הורים חובבי עיצוב. עוד לפני שקיפ צ'נג ובן זוגו זה 15 שנה, מארק ג'רק, הגיעו הביתה עם בנם בקט, הם הבינו שרבים מהרהיטים בביתם הקולוניאלי במייפלווד שבניו ג'רזי, למשל סט של ארבעה כיסאות ברצלונה ושולחן קפה מזכוכית של נוגוצ'י, יכולים להיות בעיה. "שנינו בחורים מעיירות קטנות שהגיעו לעיר הגדולה ופיתחו טעם מודרניסטי ומינימליסטי בעיצוב", אומר צ'נג, בן 40, "אבל כשאתה נהפך להורה אתה חייב לוותר על כל זה". אחת השאלות הקשות ביותר היתה מה יעלה בגורלם של כיסאות ברצלונה, "שהפינות שלהם חדות כסכינים", אומר צ'נג. אחרי דיונים רבים הוכנסו שלושה מהם למחסן, ופינותיו של הרביעי צופו בספוג כדי שיוכל להישאר בסלון. אשר לשולחן הקפה, הם לא שינו בו מאומה, עד שבקט לא הותיר להם ברירה - כשלמד ללכת בקיץ האחרון השתמש בשולחן הזה דווקא כאביזר אימונים מרכזי. "הוא היה מתנדנד ונופל ונתקל בפניו בפינות השולחן", נזכר צ'נג. בן זוגו ג'רק, בן 37, מנהל קריאטיב, סירב בתחילה להזיז את השולחן או לשנות אותו בכל צורה שהיא, אבל לבסוף הגיעו השניים לפשרה והחליטו לצפות את משטח הזכוכית העליון בספוג. "בזמן שהדבקתי את הספוג חשבתי לעצמי שאני מדביק בדיוק את החלק בשולחן שמבדיל בינו לבין שולחן של רשת קיי-מארט", אומר צ'נג. וג'רק מוסיף: "זה הפך את פריט הריהוט המודרניסטי היפה הזה לרהיט שאפשר למצוא במחסן משנות ה-70". בשביל חלק מההורים שוחרי העיצוב, פשרות כאלה הן פשוט יותר מדי. כאלה הם בוב סטרטון, בן 48, וסנדרה מקלין, בת 50. ב-2004 קנו בני הזוג מבנה בברוקלין ששימש מפעל והסבו אותו לבית של שתי קומות בסגנון לופט. לפני כשנה עברו להתגורר בו עם ילדיהם, פיה, בת חמש, ווין, בן שנתיים. הם הכשירו שטח של 50 מ"ר במרתף כאזור משחקים וקבעו כלל: "מותר לילדים לשחק עם צעצוע בחדר המגורים, אבל הם צריכים לקחת אותו משם כשהם יורדים למרתף", אומרת מקלין. "מאוד חשוב לי איך נראה החלל. כשאנשים נכנסים לבית, אני לא רוצה שיחושו שהם טובעים בהר צעצועים". היא סירבה להפוך את רהיטיה לבטוחים לילדים כשילדיה היו קטנים. היא לא היתה "אחת מאותן אמהות", לדבריה, שמדביקות ספוגים לפינות שולחן הקפה. "זה נראה מגעיל, ואני לא חושבת שצריך להקריב את חדר המגורים עד כדי כך". ובכל זאת, גם שוחרי עיצוב קיצוניים מורידים את הסטנדרטים שלהם במשך הזמן. בחודש יוני קנו בני הזוג מקלין-סטרטון כמה רהיטים יקרים ביותר - ספה חומה, כיסא מסתובב מעור לבן, שטיח עבה ולבן ומנורת רצפה מכרום. מקלין אסרה על ילדיה לאכול על הספה ואף הוסיפה בצחוק שאסור להם גם "לשבת עליה, לעמוד לידה או אפילו להסתכל עליה". אבל בחודשים האחרונים כבר לא מפריע לה שילדיה מתגלגלים על השטיח ומשתמשים בכיסא העור כבקרוסלה. "הם קופצים על הרהיטים ללא הרף", היא אומרת, "אבל זה ריהוט איכותי, כך שבעצם הוא שורד את זה להפליא